אומרים הכל עם מקס במיס – wiresummit.org

לאחרונה התמזל מזלי לשבת עם מקס במיס במשרדי Inked כיוון שנהנה מיום חופש נדיר מסיור לתמיכה האלבום החדש של Say Anything העברים. במיס דן בהעלמת גיטרות לטובת מיתרים, איך זה לפגוש מעריצים עם קעקועים של Say Anything, והאיש בשחור.

מהיכן הגיע הכותר עברים?

אני חושב שכתבתי רק רשומה על עצמי שרציתי להיות גם על האנשים שלי. אבל באמת מדובר על כל מי ששייך לקבוצה מסוימת של אנשים. בכך אני מתכוון שכתבתי את הרשומה מתוך מחשבה שאתה יכול להיות שחור או שאתה יכול להיות הומו או אישה – כל דבר שאתה מכניס לתוך קופסה מסוימת. במקרה שלי, התמקדתי בהיבט של עצמי הקשור להיות יהודי, עברי. זה לא אומר שהאלבום כולו עוסק בלהיות יהודי, אבל הרבה נושאים קשורים לפסיכולוגיה שלי והרבה מהפסיכולוגיה שלי קשורה לתרבות שלי.

לא כדי להיות פילוסופי מדי, אבל אתה יכול להתעמק בזה קצת יותר לעומק?

(צוחק) אני ספר פתוח, כפי שאולי ניחשתם. במקרה שלי אני נוירוטי ואני ממש חסר ביטחון. יש לי מתחמי חרדה ומתחמי נטישה … כל מיני דברים. דברים שעבדתי עליהם, למרבה המזל, ועכשיו אני חי חיים מבורכים ומאושרים באמת. יש לי אישה מדהימה והיה לי רק ילד. כשכתבתי את הרשומה גיליתי שזה עתה אשתי בהריון ואני עברתי תקופה של חמש או שש שנים שבהן הרגשתי שהבורות היא אושר. לא בצורה רעה בהכרח, אבל לא היו לי אתגרים רגשיים של ממש כי הנישואים שלי היו מדהימים ויש לי חברים קרובים. היו עליות ומורדות אבל שום דבר לא כל כך נורא. ההבנה שאני אצטרך לקחת על עצמי את אחריות האבהות אילצה אותי להטיל ספק בעצמי בצורה שלא עשיתי הרבה זמן. אולי אני טוב בלהיות נשוי-אני טוב בלהיות בחור בן 29 שאין לו עבודה ובעצם רק מנגן מוזיקה ויושב לו על התחת כל היום-אבל האם אני אדם מספיק טוב בשביל לגדל אותו בן אדם? זה העלה בשבילי הרבה דברים שליליים וחיוביים. אני מרגיש שרציתי לספר את סיפור המסע ההוא מאדם חסר דאגות דרך התיעוב העצמי לאחריות שהייתה לי אחרי שנולדה ואיך אני עומד להתמודד עם זה. האלבום מסתיים בצורה פתוחה. יש נרטיב שעובר לאורך האלבום.

האם התכוונת שיהיה נרטיב כשהתחלת לעבוד על התקליט או שזה קרה באופן טבעי?

בדרך כלל מה שקורה לי – אני חושב שלכל 3 מתוך 5 התקליטים שלנו יש סוג של נרטיב – זה שאני כותב שיר אחד או שניים בלי שום מושג איך זה הולך להיות מלבד מושג מעורפל על מה אני רוצה לעשות מבחינה קולית ולירית. בסופו של דבר השירים מתחילים ליצור נרטיב מכיוון שהכתיבה שלי כל כך אוטוביוגרפית שזה פשוט ברור. ואז אני מתחיל למלא מעט את החסר. יש שיר בערך באמצע התקליט שנקרא “דחיפה” שהוא בבירור על הלידה של לוסי, וזה גם ברור החלק האמצעי של התקליט. הרגשתי שאני צריך משהו כדי לגשר על הפער בין חלק אחד של הסיפור למשנהו ולכן כתבתי את השיר הזה. עד שנכנסנו להפקת התקליט בפועל השירים כבר היו תקינים, איפשהו בין כתיבת השיר הראשון לבין הכנת התקליט הכל התחבר.

תגיד הכל משחק בשידור חי.

תגיד הכל משחק בשידור חי.

מה גרם לך לרצות להניח את הגיטרות ולעשות אלבום שלם עם מיתרים?

אני מרגיש שתמיד רציתי לרשום תקליטים שהיו חריגה מהשיא הקודם לו. אני מרגיש שכל אחד היה ככה אבל לעתים קרובות זה די עדין. תמיד חיפשתי משהו הגיוני שיהיה קפיצה גדולה עבורנו. זה בעיקר בגלל שהטעם שלי נוטה כלפי להקות שעושות את זה. זה מרגש לשים תקליט חדש כי אני לא אוהב לשמוע את אותו הדבר שוב ושוב ברוב המקרים. גם אם מדובר בשינוי עדין או במפיק אחר זה מרגש אותי.

באילו דרכים שינית בעבר את הצליל של הלהקה לפני שביצעת את הקפיצה הגדולה הזו?

הייתה נקודה בתקליט האחרון כשהסרתי גיטרות מעוותות וכבדות. זה היה השינוי הדק; לאורך התקליט לא היו גיטרות כבדות. הרגשתי שזו משמרת אבל זה לא הספיק למשמרת. המפיק של התקליט האחרון שלנו אמר לנו בזמן שעשינו את זה שאנחנו צריכים לעשות תקליט תזמורתי, רק מיתרים. הייתי כמו, חחח…. לַחֲכוֹת. זהו זה. אני באמת הולך לעשות את זה. אבל עכשיו אני לא יכול לחשוב על זה כי אני צריך לעשות את כל התקליט השני הזה ואז לסייר בו במשך שנתיים. כל הזמן בראש שלי חשבתי על תקליט תזמורתי, תקליט תזמורתי. כשסוף סוף הגיע הזמן להתחיל לכתוב את האלבום הזה וישבתי לכתוב את השיר הראשון כך חשבתי עליו. חשבתי שאם זה לא יעבוד, מה שלא יהיה, אנחנו יכולים פשוט לנגן על גיטרות וזה לא יהיה עניין גדול מאז שאני כותב על גיטרה אקוסטית, אבל זה היה הגיוני במוחי.

כתבת את האלבום על גיטרה אקוסטית ועם מחשב, איך היה כששמעת את האלבום לראשונה עם מיתרים אמיתיים?

זה הצחיק אותי בראש שחשבתי שהבחור שהקליט את זה כל כך מוכשר שאני לא מאמין שזה נשמע כל כך טוב.

האם אי פעם חששת שזה לא יישמע נכון עם מיתרים?

התברר הכי בולט שזה יעבוד בתקופה ההיא כשאני יושב בסלון שלי מתכנת את השירים האלה ושומע בסופו של דבר איך זה ירגיש. הייתה לי גם המחשבה שאני לא חושב שזה הולך להיות כל כך צורם לאנשים וזה מנחם. אם זה היה כל כך צורם היכן שגרם לאנשים לחשוב מה לעזאזל קרה, אני חושב שהיה לי הרבה יותר חשש מהאופן שבו אנשים יקבלו את האלבום. ידעתי שזה מרגיש כמו תקליט פאנק רוק וזה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב עם זה.

אני חושב שזה מסוג הדברים שאם תסביר למישהו את הקונספט זה יישמע כמו שינוי עצום אבל ברגע שהם מקשיבים לו לב הפאנק רוק של האלבום יוצא.

אני חושב שחלק מזה קשור לעובדה שתמיד הייתה לנו את האיכות המוסיקלית המשעשעת הזו ללהקה. תמיד עשינו הרבה דברים ניסיוניים עם שינויים בזמן. השיר הפופולרי ביותר/ללא ציטוט שלנו הוא כנראה “Alive With the Glory of Love” וזה נשמע כמו שצריך להיות בשכירות, אז אני חושב שזה כמו שאמרת, בתיאוריה זה נשמע הרבה יותר משוגע מזה הוא.

עכשיו כשאתה מסייר באלבום הזה גילית שהוא מתורגם להופעה החיה שלך?

בעצם שכרנו מוזיקאים חדשים רק לסיבוב ההופעות הזה והקמנו מעין מדיניות דלתות מסתובבות לנגנים בלהקה זו. אז החבר’ה שנהגו לנגן בלהקה עדיין ישחקו איתנו לפעמים אבל לפעמים זה יהיה מי יודע? כרגע זה כמה חבר’ה מלהקות שאני ממש אובססיבי אליהן. בעצם הם מוזיקאים כל כך טובים אמרתי להם להקשיב לחלקים האלה ופשוט להתאים אותו לגיטרות ולמקלדת. אז ניגננו את השירים עם מפתחות וגיטרה אז זה שונה. אבל בשידור חי מעולם לא הרגשתי שמשהו נובע מכך, ילדים מתנדנדים ושרים לשירים מהתקליט. עד כה, זה עבד. לא לומר שאני לא רוצה בסופו של דבר לשחק עם המיתרים בשידור חי אבל אני חושב שבסיבוב ההופעות הראשון הזה הייתי צריך להתבלבל מעט את האלבום.

האם הצלחתם לשלב את השירים החדשים לצד הבכירים שלכם במהלך קונצרטים או שהם בולטים?

הם באמת נשמעים כמו שאר הדברים שלנו, הם פשוט עובדים. אנחנו פותחים עם “שש שש שש” שהוא השיר הראשון של עברים וילדים פשוט משתגעים. אחר כך נשמיע שיר מתוך … האם הוא ילד אמיתי וזה יהיה חלק. זו הוכחה לכך שזה לא היה הצורם של שינוי מוזיקלי, השינוי האמיתי היחיד היה שהם עוקצים ולא גיטרות..

במיס שר על הבמה.

במיס שר על הבמה.

אתה מביא המון מוסיקאים שונים לשיתוף פעולה לצידך בתקליט הזה. האם כתבת קטעים במיוחד עבור אותם אורחים או שמצא לך משהו ברגע שהחלטת לערב אותם?

חלק מהם הכרתי נכון כשכתבתי את החלק ידעתי שזה מיועד למישהו ספציפי. מאז שאני כותב את הכלים תחילה יש לי את המילים והלחן הבסיסי. אז הדרך שבה שיר מתאחד היו תקופות שחשבתי שאולי מישהו יכול לכתוב משהו על זה. הרעיון של להיות זמר אורח התחיל ברצון רק לקבל אחד או שניים. ואז ככל שהשירים התקדמו, חשבתי שזה מרגיש כאילו זה סוג התקליט שיפיק תועלת מכל הקאסט הזה לעומת רק אותי. אני די חושב שזה מה שאני תמיד רוצה לעשות. עכשיו אנחנו במקום הזה שבו אני וכל שאר האנשים האקראיים האלה שתרמו. לכן זה לא מקס במיס מכיוון שלא ניגנתי ברוב הכלים בתקליט. זה אמור הכל כי אמור הכל הוא רעיון קולח. מכיוון שהמוזיקה עצמה הותקפה מאותה נקודת מבט הרגשתי שאם זה קולקטיב למה שלא יהיו שם קולות אחרים כיוון ששלי הוא לא הטוב בעולם. אף אחד לא רוצה להקשיב רק לי.

אחד מאותם מוזיקאים הייתה אשתך, שרי דופרי. איך היה להיות מסוגל לעבוד איתה על התקליט?

זה תמיד מדהים. זה מאוד לא מתאמץ, יש לי מזל. ממילא היינו מתאהבים אבל במקרה אנחנו עובדים טוב מאוד ביחד באולפן. שום דבר לא משתנה, אין לחץ מוזר או תחרותיות או שום אווירת אהבה מוזרה של יוקו אונו. זה פשוט מאוד ידידותי וצחוק. אנחנו פשוט נכנסים לשם והיא מוציאה אותו מהפארק כמו תמיד.

נתחיל לדבר על חלק מהדיו שלך. אני רואה שיש לך שם של בתך לוסי מקועקעת על מפרקי הידיים שלך שם.

יש לי המון דברים ואני תמיד שוכח מהם. יש לי את ה- SPSH כאן מצד שני. SPSH הוא קיצור של “מיוחד”, שהוא כינוי לאשתי. זה (מצביע על קעקוע היד שלו) הוא השער מאחד הקומיקס שכתבתי קראו לו קוטביות שיצא לפני שנתיים. זו הדמות הראשית והיא העטיפה האהובה עליי מהסדרה.

אני צריך לעצור אותך שם כדי שנוכל להיות קצת חנון לגבי הקומיקס. האם כתבת את זה או שציירת גם את זה??

לא ציירתי את זה, הבחור הזה טיילר קרוק עשה את היצירה. ג’רמי סוואן מחוץ ללוס אנג’לס הוא זה שעשה את הקעקוע. עבדתי איתו זמן מה; הוא הבחור המתוק ביותר. הוא גם עשה את זה (כשהוא מצביע על דיוקן אשתו על זרועו). זה בא משתי תמונות שהוא חיבר יחד ואז הוסיף את הפרחים ומה לא.

Bemis & apos; קעקוע אמה של אשתו.

במיס' קעקוע אמה של אשתו.

איך ג’רמי יצר את דיוקן האמה של אשתך?

הוא גרם לזה להיראות כמו כרטיס משחק. בעצם יש את שתי התמונות האלה של אשתי שממש אהבתי, אחת שבה היא נראית ממש מסוכסכת ואחת שבה היא המומה. אז הבנתי שזה מייצג אותה בכל ההיבטים. אהבתי את שתי התמונות.

אני רואה שיש לך קטנטנה על היד שלך, מה זה אומר?

זה (מצביע על תסריט קטן על פרק כף היד שלו שאומר “ביום”) יצאתי לסיור רק מחורבן מאחורי האוטובוס. זו התייחסות לסרט Made. יש סצנה שבה וינס ווהן מנסה להבין את הרעיון של יום יומי, הוא לא יכול לתפוס אותו. איזה בחור נותן לי כסף תוך שהוא אומר שזה יומה שלו, והוא כאילו, נכון, מי הכסף הזה? ממש התחברנו לבדיחה הזו כך שזה נראה הולם. זה כאן היה הקעקוע השני שלי, אולי הראשון שלי כמבוגר. “איך הם צוחקים כשאנחנו מגרשים את האפר” הוא ציטוט מ … ותכיר אותנו בדרך המתים. אני חושב שכתב היד הוא רק מהילדה שעשתה את זה; קיבלתי את זה בברוקלין כשגרתי שם.

אמרת שקעקוע התסריט שלך היה הקעקוע הראשון שלך כמבוגר, מה היה הקעקוע הראשון שלך בפועל?

הראשון שלי, הייתי בן 17, וקיבלתי לוגו מציל את היום. זה היה תיקון ולוגו שהיה אז על חולצות החולצה שלהם. קיבלתי את זה כשהייתי בן 17 ומישהו אחר שילם על זה.

ספר לנו על הדיוקן על הזרוע העליונה שלך.

זה ג’וני קאש. קיבלתי את זה כשהייתי בלוס אנג’לס. מצאתי באינטרנט יצירה אקראית של חובבי ג’וני קאש והקעקוע בעצם פשוט לקח את הראש ועשה את זה. אני מעריץ גדול של קאש. אני גם ממש מתחבר אליו, יותר מסתם להיות מעריץ, אני מתייחס לסיפור שלו ולמאבק שלו. השדים שלו ומה לא. אני מסתכל על איך הוא השתפר.

מה גרם לך להחליט לבחור יצירת אומנות אקראית עבור דיוקן הקאש שלך?

אני יודע שלא רציתי את הדיוקן המסורתי, אני אחי מוזר. באופן כללי, אולי אני אעשה קעקוע דיוקן מסורתי מאוד אבל אני נוטה להטות לכיוון דיו מבוסס אמנות. אפילו זה (מצביע על האמה שלו) מרגיש יותר כמו קלף משחק או קעקוע מסוג מסורתי מלחים מאשר דיוקן. את זה פשוט חיפשתי בגוגל ג’וני קאש וממש מצאתי את האקראי הזה.

האם יצרת אי פעם קשר עם האדם שעשה את הציור בפועל?

לא, אבל אני צריך. אם אוכל למצוא אותם, זה יכול להיות מגניב בשבילם. גם זה היה אקראי; זה לא נראה כאילו מדובר ביצירת אמנות בולטת או משהו.

היה בזה משהו שדיבר אליך רק.

הוא נראה זועף מאוד אך נחוש. זה לא בשיאו המפואר, לא הייתי בשיא כשעשיתי את הקעקוע הזה. הייתי בן 26 או משהו וכבר הייתי בנקודה שבה הייתי מוכן להתרכך. זה בהחלט לא היה אמור להיות של ג’וני קאש המרדן. אני חושב שהאמן הציע לי להביא בקבוק וויסקי או משהו מאחוריו ואמרתי, לא, אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה לשתות יותר מדי וויסקי. זהו קאש פוסט וויסקי, איש אלוהים.

איך זה להיתקל במעריץ שעשה קעקוע של אחד הלוגואים או המילים של הלהקה שלך?

זה מדהים. זה אחד הדברים שנמשכים לנצח. אני חושב שהיותי בלהקת פאנק זה התחיל לקרות עם התקליט הראשון שלנו. ברור שהתרגשתי מזה. בדרך כלל אני חושב שזה כל כך מגניב וזה גורם לי להרגיש שאנחנו עושים את הדבר הנכון אם המילים שלנו אומרות כל כך הרבה לאנשים שהם מקעקעים אותן.

האם אי פעם היית צריך לנער את הראש באחת מבחירות הקעקועים שאולי מעריץ עשה?

(צוחק) לא, זה מצחיק, לא ראיתי מילים ממש מביכות מקועקעות. יש רעים, יש הרבה שממש יהיה מטורף לקבל קעקוע, אבל בעיקר אלה השורות הגדולות המאשרות או מילים “עמוקות” באמת. ראיתי הרבה דימויים, כמו החתול האדום מ … האם הוא ילד אמיתי או משהו הקשור ל”חי עם כבוד האהבה “. יש הרבה אנשים שמקבלים את הדימויים מהאלבומים שלנו, כמו אמנות האלבום או חולצות שהוצאנו, אז זה גם ממש מגניב מאז שהגענו לזה. זה מגניב. אני אוהב את זה.