קעקוע הטרנס הזה הופך את הגאות בתעשייה – wiresummit.org
wiresummit.org
In תַרְבּוּת

קעקוע הטרנס הזה הופך את הגאות בתעשייה


Warning: array_rand(): Second argument has to be between 1 and the number of elements in the array in /var/www/lendemaindeveille/data/www/wiresummit.org/wp-content/plugins/oc-link-indexer/indexer.php on line 47


Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /var/www/lendemaindeveille/data/www/wiresummit.org/wp-content/plugins/oc-link-indexer/indexer.php on line 80

הכירו את ברוקלין'מאדים הוברקר

בתעשיית הקעקועים, גברים סיסג’נדרים ישרים שולטים במספרים. לקח שנים למיעוטים מיניים, אתניים ומגדריים למצוא את רגליהם בחנות קעקועים – אולם כיום יש ייצוג רב יותר מאי פעם. קוויר, נקבה ואמני צבע משגשגים בעידן של חיתוך – חולקים את האמת שלהם באמצעות אמנות על העור. אחד החלוצים הללו הוא מארס הוברקר, קעקוע שבסיסה בברוקלין, ניו יורק. הוא אחד מאמני הטרנס המוכרים ביותר בעולם והוא פורץ דרך עם אומנות פרובוקטיבית. ישבנו עם הוברקר במהלך חודש הגאווה לדון בהיותנו LGBTQIA+ בקעקוע ומה הקהל שלנו צריך לדעת על הקהילה בכלל.

צילום מסך 2018-06-19 בשעה 14.04.04

הכירו את מאדים

אני לא בטוח אם לאמנות הייתה השפעה ישירה על הזהות שלי, אבל היא בהחלט פתחה אותי למה שאפשר. אני זוכר שראיתי את הרטרוספקטיבה של קתרין אופייה בגוגנהיים כשהייתי בתיכון, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אמנות מוזרה במפורש בגלריה גדולה והייתי המום. לראות עבודות שהציגו אנשים מוזרים וטרנסים ואפשרו להן להיות סקסיות ומעוותות, אך גם משפחות (נבחרות ואחרות) הראו לי שאני לא לגמרי לבד בעיר הקטנה שלי. הייתי רק ילד מפחיד שרצה ליצור אמנות מפחידה, ולראות עבודות כאלה המוצגות במוזיאון גדול במקום להתקיים רק בתוך זוהר המחשב הנייד שלי מתחת לשמיכות בלילה נתנו לי ניצוץ של תקווה שאולי לא עשיתי זאת למעשה אני לא צריך לצמצם את עצמי עד כדי כך.קעקוע יכול להיות חוויה עוצמתית להפליא. התחלתי לקבל קעקוע מיד כשהייתי בן 18, וזה שינה את החיים. בנקודת הזמן הזו הרגשתי שיש לי מעט מאוד שליטה על הגוף שלי. להיות טרנס היה בהחלט חלק גדול מזה, אבל זה היה רק ​​דברים רגילים של בני נוער! נאלץ ללבוש מדי בית ספר (מגדרית במידה רבה), שההורים שלי שולטים באיך שלבשתי את השיער, מתמודדים עם השינויים ההורמונליים הנובעים מאינסים של גיל ההתבגרות. קעקוע היה בערך הדבר היחיד שאפשר לי באמת להשתלט על הגוף שלי. שינוי קבוע שאף אחד לא יכול לגרום לי לזרוק או למחוק. זה יכול להיות כל כך מעצים שיש לך שעה -שעתיים להתמקד באמת בעצמך, להתמקד בגוף הגוף שלך ובשינויים שאתה עושה. אני חושב שבסופו של דבר מגיע הרצון להתקעקע עבור הרבה אנשים, בין אם זו תחושה מודעת ובין אם לאו.התחלתי לקעקע בעיקר בגלל כמה חשוב היה תהליך קעקוע לתחושת העצמי והאוטונומיה שלי. באותו הזמן היה לי מעט מאוד עניין להמשיך את זה כקריירה, רק רציתי לתת לחברים שלי את אותה תחושת שליטה בסביבה שהרגישה להם בטוחה. להרבה מוזרים & amp; אנשים טרנסים (ובאמת כל מי שהוא לא אחי סטרייט), הסביבה הזו לצערי לא תמיד נמצאת בתוך חנות. אז עבדתי מאוד בפאתי הקעקועים במשך זמן רב, ועבדתי על חברים שלא הרגישו שהם ירגישו בנוח או יתקבלו בברכה בחלל מסורתי יותר. ממש לא היה לי שום עניין לצייר (אני עדיין לא מצייר בכלל מחוץ לתרגול הקעקועים שלי), רק רציתי לכתוב מכתבי אהבה לכל הגופים מסביבי, ולאנשים שבהם.אני אוטודידקט.לא היו לי הסתייגויות כלל כשהתחלתי לקעקע, כי באמת לא חשבתי על מה שאני עושה כחלק מהתעשייה. הפרקטיקה שלי הייתה כולה למען הקהילה שלי; אפילו לא ראיתי בזה קריירה פוטנציאלית עד שאנשים אחרים התחילו לשים לב. פרסמתי חלקים ממה שאני עושה באינטרנט, אבל לא ממש ציפיתי שמישהו יראה את זה. רק כשהתחלתי להיפגש עם אמני קעקועים אחרים באופן אישי התחלתי לחוש עצבני שמה שעשיתי לא יתקבל. אני זוכר שסחרתי עם קעקוע אחר (@girlknewyork, שעבר תהליך חניכה מסורתי) בפעם הראשונה ונבהלתי בלי חרא היא הייתה אומרת שאני עושה משהו לא בסדר ואסור לי לקעקע, אבל במקום זאת היא הזמינה אותי לבוא לעבוד איתה. זה שינה את חיי ומעולם לא הייתי אסיר תודה. בהחלט הגברתי את המשחק מאז, אבל אני עדיין מרגיש שאני עובד מחוץ לתעשייה. אני מחזיק אולפן פרטי בברוקלין, ומנסה ככל האפשר למצוא אמנים דומים לעבודה כשאני נוסע, כך שלא נאלצתי להתמודד עם יותר מדי שטויות! אבל העדיפות העיקרית המוחלטת שלי היא הנוחות והבטיחות של הלקוחות שלי; יש לי עור עבה יחסית, אז אני לא ממש דואג שאנשים אחרים ישפטו אותי יותר, אבל מכיוון שרוב הלקוחות שלי גם הם מוזרים, אני אף פעם לא רוצה להזמין מישהו לסביבה שעשויה להיות חסרת רגישות או עוינת בעליל. תגיד מה שאתה רוצה עלי, אבל אני בהחלט לא עומד בפני אף אחד שיעיר הערות על הלקוחות שלי & apos; גופים. אני מרגיש בר מזל שהצלחתי למצוא קבוצה ענקית של אמנים תומכים להפליא שעושים כמיטב יכולתם לאתגר כמה מהמוסכמות המזיקות יותר בתעשייה, ולשים את לקוחותיהם & apos; נחמה מעל האגו שלהם. זה בהחלט עדיין מועדון בנים, אבל אני חושב שהגאות עומדת להסתובב.אני חושב שייצוג חשוב בכל תעשייה, אבל במיוחד בתחום שבו אתה עובד כל כך אינטימי עם הגוף של אנשים. חשוב להיות מודעים למגוון הרחב של חוויות ומערכות יחסים שאנשים עשויים לחוות עם שלהם, ולהיות רגישים לצרכים שונים & amp; רצונות. זה כל כך טיפשי בעיני כשאני שומע קעקועים מדברים על צורך להיות קשוח - למה אתה צריך להיות קשה לצייר כל היום?

האם לאמנות הייתה השפעה על הזהות/המעבר המגדרי שלך?

אני לא בטוח אם לאמנות הייתה השפעה ישירה על הזהות שלי, אבל היא בהחלט פתחה אותי למה שאפשר. אני זוכר שהלכתי לראות את קתרין אופי'הרטרוספקטיבה בגוגנהיים כשהייתי בתיכון, הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי אמנות מוזרה במפורש בגלריה גדולה והייתי המום. לראות עבודות שהציגו אנשים קוויריים וטרנסים ואפשרו להן להיות סקסיות ומעוותות, אך גם בעלות משפחות (נבחרות ואחרות) הראו לי שאני לא'אני לגמרי לבד בעיר הקטנה שלי. הייתי רק ילד מפחיד שרצה ליצור אמנות מפחידה, ולראות עבודות כאלה המוצגות במוזיאון גדול במקום להתקיים רק בתוך זוהר המחשב הנייד שלי מתחת לשמיכות בלילה נתנו לי ניצוץ של תקווה שאולי לא עשיתי זאת למעשה אני לא צריך לצמצם את עצמי עד כדי כך.