סודות המלח ג’רי כפי שנאמר על ידי לאנס מקליין

Warning: array_rand(): Second argument has to be between 1 and the number of elements in the array in /var/www/lendemaindeveille/data/www/wiresummit.org/wp-content/plugins/oc-link-indexer/indexer.php on line 47

Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /var/www/lendemaindeveille/data/www/wiresummit.org/wp-content/plugins/oc-link-indexer/indexer.php on line 80

ראיונות בדיו לאנס מקליין: הבחור שתפס את מושבו של סיילור ג’רי.

“אתה המלח ג’רי?”

“כֵּן.”

“טוב בסדר, אד הרדי שלח אותי לכאן. קיבלתי ממנו עבודה והוא אמר להראות לך את העבודה “.

שנה אחת בלבד לפני שעבר נורמן “המלח ג’רי” קולינס, לאנס מקליין ערך ביקור אצל הזקן כאשר ספינת חיל הים שלו נחתה בהוואי, מבלי להבין כי בקרוב הוא יתפוס את מושבו של ג’רי. מקליין שמר מתחת לרדאר מאז שהתחיל בסין טאטו ב -1976, אז אינקד הדביק את האי ונסע אחורה בזמן לשלבים המוקדמים של התעשייה, כאשר המלח ג’רי העלה את הגיהינום ולנס מקליין היה טרי בעסק. . הוא אחד מבני האדם הצנועים ביותר שאני'היה לי העונג להכיר, אבל אני לא יודע'לא חושב שיש לו מושג עד כמה הוא באמת פנינה גדולה. הסיפורים שלו הכניסו אותי לטראנס. הרגשתי שאני זו ששותה בירה עם סיילור ג’רי, מקועקעת על ידי אד הרדי ומתמקמת בשמש ההוואי. לרוע המזל בשבילי זה לא החיים שלי אלא זה ששייך למקליין. הוא ניהל חנות משלו, קעקוע דרקון, ב Wahiawa, HI, ב -27 השנים האחרונות. אם אתה'שוב פראייר לדיו מסורתי, "אתם יודעים, לבבות ושושנים והדברים האלה," אז אתה'יתרענן מהיכולת של מקליין לספק ללקוחותיו את החוויה שעליה גדל-אני מדבר על בית ספר ישן, הבזק צבוע ביד על הקירות, חנות רחוב. ואם קלטתם את המגמה לדיו מודרני, עדיין יש לכם הרבה מה ללמוד (ולהעריך) מהוטרינר של חיל הים. הטיימר הזקן שיתף את מחשבותיו בנוגע לקעקוע “frou-frou” של היום, למד מהפלאש של ג’רי והונולולו בסביבות 1976.

פגשת את אד הארדי עוד כשהיית בחיל הים?

חנית: פגשתי את הרדי כשהייתי בסן דייגו. היו לו הרבה עיצובים בסגנון יפני מגניב בחלון שלו שבלטו. זה היה נדיר באותם ימים שנתקל במישהו שעשה קעקוע בסגנון אסיאתי כי בתחילת שנות ה -70 הרבה מהחנויות עדיין עשו קעקוע מסוג נשר או פנתר צבאי. אתם יודעים, לבבות ושושנים. דברים מסורתיים. אד עשה את הדרקונים והנמרים הנראים אסיאתיים.

אז נכנסת לחנות שלו ….

[אד] בחור די קל לדבר איתו ומיד התלהב מקעקועים וקעקועים בסגנון יפני. חשבתי וואו לבחור הזה יש התלהבות ממש גדולה – מהסוג שמתיש אותך. זה היה מדבק. קיבלתי ממנו דרקון שעבר מהזרוע אל החזה ודג קוי בזרוע השנייה. הוא באמת ניסה לגרום לציבור הקעקועים להתעניין בסגנון הזה.

מתי קעקעתם לראשונה?

ממש אחרי יום הולדתי ה -18 מאת טנסי דייב. אני זוכר שהייתי עם אמי בשוק וראיתי גבר שעליו קעקוע של זאב חובש כובע עליון. זה היה אחד מאותם זאבים כשהלשון בולטת עם הרבה רמאות – הייתי בן שש. תסתכל על זה וזה הדבר הכי חם שראית בחייך. מיד ידעתי שאני רוצה אחד. קעקוע היה הדבר הכי מגניב שיכול לקרות לאדם. כמובן, לא תקבל שום תמיכה מההורים שלך או משהו כזה. תמיד היית שומע את סיפורי החרטה. זה לא'לא מטריף אותי בכלל. החברה לא'לא אוהב את זה אז זה גורם למישהו לרצות את זה אפילו יותר.

איך החלה החניכות שלך עם מייק מאלון?

הוא היה בסן דייגו בזמן שקועקע בידי אד. מייק עבד בחנות של זקה אוון ממש בכביש. באותם ימים החנויות היו ממש קרובות. מייק מאלון הכיר את אד ממש טוב אז נכנסתי והצגתי את עצמי ואמרתי לו שקיבלתי עבודות אחרונות של אד. מייק ממש התעניין לראות את זה והוא נתן לי להסתובב בחנות. הוא קיבל הצעה מאלמנתו של ג’רי, לואיז, כאשר ג’רי נפטר. לואיז קיבלה הוראות קפדניות מצד הזקן למכור את החנות רק לשלושה אנשים שג’רי אישר להם: אד הארדי, זקה אוון או מייק מאלון. אד וזקה דחו את ההצעה אך מייק ניצל את ההזדמנות. הוא הגיע להוואי עוד כשהייתי בחיל הים אבל שמרנו על קשר ובסופו של דבר הוא אמר, “לאנס, כשאתה יוצא מהצי אני'אהיה מוכן ללמד אותך את העסק אם אתה רוצה לבוא להונולולו. “

נחתת בהונולולו עם מייק, אז מה?

הוא היה כאן כמעט שנתיים לפני שיצאתי מהצי והתחלתי לעבוד אצלו. עשינו את זה בעיקר צבא ומקומיים אבל העסק היה די יציב. מייק היה איש עסקים טוב והיה טוב לעבוד עבורו. הוא רצה שתעשה עבודה טובה ותתייחס טוב ללקוחות אבל הוא לא היה דאגני. הייתי ממש ירוק בעסק ולא'אני לא יודע הרבה אבל הוא היה סבלני ולמד אותי לעשות קעקוע כמו שצריך. אני חייב להסיר בפניו את הכובע, הוא היה מבוגר ממני לפחות בעשר שנים. הייתי בערך בן 24 והוא כנראה בן 34 או 35 – הוא סיים ילד.

האם התעסקת?

רק גררתי את העוגן שלי. לא עבדתי בצורה יעילה או התנהלתי ביעילות. עדיין לא הבנתי את הערך של זה. למעשה, ככל שמייק היה איש די גדול, הוא היה מהיר, הוא יכול היה לעשות עבודה טובה מאוד בקעקוע מבלי לבזבז הרבה זמן. הוא ידע את ערך היעילות.

איך ההרגשה להיות בחנות של ג’רי אחרי שעבר?

זה היה מפחיד. ישבתי על המושב החם. מייק היה אמן קעקועים שמאלי כך שאם ישבת בחנות והסתכלת לכיוון הדלת, הייתה לו תחנת העבודה שלו בצד שמאל. עכשיו אני'אני ימני, אז ישבתי באותה תחנת עבודה, אתה יודע, העמדה הישנה של ג’רי, וזה היה קרוב יותר לדלת. אנשים היו נכנסים ושואלים ‘איפה ג’רי?’ רק הייתי אומר ‘ג’רי נפטר, האישה מכרה את העסק למייק מאלון ושמי לאנס, אני עובד אצל מייק’.

האם המלח ג’רי השפיע על עבודתך?

לְגַמרֵי. לפני שמייק השתלט על זה קראו לזה כמו Sailor Jerry Tattoo Shop והוא שינה אותו ל- China Sea Tattoo, אבל העיצובים של ג’רי, כל הפלאש והשבלונות המקוריים שלו והכל עדיין היו בחנות. למדתי לקעקע על ידי עבודה מהפלאש של ג’רי. עובדים ישירות מהסטנסילים הישנים מפלסטיק אצטט. כל מה שעשיתי באותם ימים היה מעיצובים של סיילור ג’רי. בחנות ההיא, שבעה ימים בשבוע, היה זה המלח ג’רי.

וואו, מסביבך כל הזמן.

כל הקירות, כל השבלונות, כל העיצובים היו ספן ג’רי. זו הייתה הזדמנות ממש טובה ללמוד איך לקעקע כי העיצובים של ג’רי היו עיצובים גדולים ונועזים – סגנון בית ספר ישן, סלחני באמת. אם היה איזה שיהוק בקו או משהו כזה, תוכל לשים מעט הצללה שחורה ליד הקו וליישר אותו. הרבה מאותם עיצובים הצלחתם לעשות מבלי לעבור בשדה מוקשים. הם היו די גדולים ופתוחים ופשוט צבעים אחידים; היה חשוב ללמוד כך.

אילו זכרונות יש לך מביקור במפרש ג’רי בזמן שהיית בשירות?

הייתי בחיל הים ואד הרדי ומייק מאלון תמיד אמרו, ‘כשהספינה שלך מגיעה דרך הונולולו אתה חייב לעצור ולראות את המלח ג’רי!’ אז בעצם הספינה שלי עצרה בהונולולו והדבר הראשון שעשיתי היה לרדת לחנות של המלח ג’רי ולראות את הזקן. היה לי קל לגשת לג’רי כי הם הכירו אחד את השני; זה היה כאילו יש לי כרטיס חבר כי אד קעקע אותי. ג’רי התכתב עם אד לא מעט והחליף צילומים של הקעקועים שלהם. אד ערך כמה ביקורים כדי לראות את ג’רי, כך שהם הכירו היטב. אלוהים, עברה כשנה בערך לפני שהוא מת כשנכנסתי.

ג’רי היה במצב די גרוע כי הוא היה מעשן שרשרת, מהדור ההוא, הרבה אנשים עישנו. אני חושב שזה גבה ממנו מחיר. גדל במהלך הדיכאון וחי במלחמת העולם השנייה בגיל אדם. בנוסף, ג’רי היה בשירות (הוא היה סוחר ימי במהלך מלחמת העולם השנייה), אבל הוא היה בחיל הים בשנות העשרים. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוא ניסה לחזור לחיל הים אבל הוא רחש לב כך שהם לא היו רוצים'אל תיקח אותו. הסוחר הימי היה קצת יותר רפוי בזה ולכן הוא נכנס ישר והפליג במלחמת העולם השנייה. אני מאמין שהיו כמה ספינות שנפלטו ממש מתחתיו; החוויות האלה מעמידות עליך הרבה גיל.

האם הוא אי פעם קעקע אותך?

לא. ארבעת או חמישה הימים שהספינה שלי הייתה בנמל לא עשיתי כלום חוץ מלרדת לשם ואם בא לו לדבר הוא היה מדבר. אם הוא היה עסוק עם מישהו או עושה משהו אחר פשוט ישבתי שם בשקט עד שהתחשק לו לדבר. הדבקתי את התחת שלי על הכיסא וספגתי כמה שיותר מהאווירה של החנות הזאת וכל מה שג’רי רצה להעביר לי. הייתי ספוג אנושי.

כל דבר מיוחד הוא לימד אותך?

ההיסטוריה של אזור זה. הוא היה באזור צ’יינה טאון בהונולולו. קעקועים מתקיימים במלון סנט מאז תחילת שנות העשרים. במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר הרבה צבא עבר, היו לך בקלות עשר או שתים עשרה חנויות קעקועים בצ’יינה טאון. ג’רי הגיע להונולולו בתחילת שנות ה -30, כשהיה קטן יותר וכולם הכירו את כולם. אבל מס הכנסה ביקר אותו בשנות ה -50. הוא כל כך כעס שהוא סגר עסקים והפליג על סירת טיולים לתיירים שרצו לראות את אנדרטת פרל הארבור ובשנת 1960 פתח חנות ברחוב סמית 1033, שם עבדתי.

מה שתיתם?

כל דבר עם בקבוק ירוק.

כמה פרוע שבילה איתו את כל הזמן הזה ולא היה לך מושג שאתה'התחל את הקריירה שלך ממש במושב שלו.

לא היה לי מושג שכשאני שם, מדבר עם ג’רי, כשנה אחרי שהוא יעבור, אשב על אותו כיסא שהוא ישב בו. זה אף פעם לא עלה בי. הגורל פשוט עשה את שלו. זה מופלא; אני לא'אין לי מושג בימים ההם.

כמה זמן היית עם מייק?

התחלתי לקעקע שם בשנת 1976, ממש בתחילת השנה החדשה. הייתי שם עד סוף ’79. הוא פתח חנות שנייה, Floating World Tattoo, בוואיקיקי, כי הרבה עסקים צבאיים פנו לשם וצ’יינה טאון האטה. וואיקיקי היה זוהר יותר. מייק הבין שאם העסק הולך בכיוון הזה גם אנחנו צריכים. כעבור זמן מה הבין מייק שזה יותר ממה שהוא רוצה להתמודד אז הוא הציע לי ואני לקחתי אותו על זה מיד. הייתי שם כשמונה שנים לפני שעברתי לוואהיאווה ופתחתי את קעקוע הדרקון.

לאנס, אני מבין שכל ההבזק על הקירות נצבע ביד על ידך, נכון?

כֵּן. עוד כשלמדתי לקעקע, ברוב החנויות, אם היו שוות את המלח שלהן, צבוע פלאש ביד על הקירות. אין ספק שג’רי עשה זאת. היו כמה ספקים בתחילת שנות ה -70 שמכרו פלאש אבל לא משהו כמו היום שבו אתה יכול ללכת באינטרנט לקנות ולהדפיס. אתה רוצה עיצובים חדשים על הקירות? שב ותתחיל לצייר. כל עיצוב היה משהו שאולי לקוח יקבל כי הוא בוחר הבזק מהקיר. לא היה להם פלאפון, לא היה להם אינטרנט, כל זה. הייתה חשיבות עליונה שיש מבחר טוב של עיצובים על הקיר. זה היה חלק מהעסק בתחום הקעקועים.

האם אנשים עדיין נכנסים ומרימים פלאש מהקיר?

הם כן. האינטרנט עשה את הדברים אחרת אבל עדיין הם נהנים להיכנס לחנות פלאש ולראות את כל העיצובים. כיום החנויות שונות לגמרי. יש לך חנויות קעקועים אקסקלוסיביות באמת בהן פגישה בלבד; אולי יש להם שוער וספרי פלאש נחמדים על שולחנות קפה. אני מאמין גדול אם אנשים מחפשים ניסיון מסוג זה בקעקוע אז זה נהדר, יש להם את האפשרות הזו. לאנשים יש הרבה יותר אפשרויות עכשיו וזה טוב. החופש הוא בעצם בחירה.

יש קהילה ענקית בשביל זה.

זה לקח כמה זמן; זה לא היה'משהו שקרה בין לילה. כיום ילדים כל כך חשופים לקעקועים, זה כמעט כאילו יש חשיפת יתר; הֵם'תיכנס לחנות והם'blasé על זה. כשהתחלתי לעבוד אצל מייק מאלון אצל ג’רי, איש שירות צעיר נכנס ועצר ממש באמצע חדר ההמתנה כאילו הבין, וואו, אני באחד כזה. אני בחנות קעקועים! שמעתי על המקומות האלה מאז שהייתי צעיר ועכשיו אני סוף סוף באחד. הם היו מסתכלים על העיצובים ביראה. אני לא רואה את זה בימים אלה. זה כאילו שהם נכנסים למסעדת המבורגר אחרת של מקדונלדס.

החנות שלך נשמעת כמו הימים הטובים.

ובכן, אני מתחיל לשמוע שעכשיו יש אנשים שמחפשים את חווית הקעקוע האמיתית הזו. הם רוצים להיכנס ולקבל משהו אותנטי. הם לא רוצים קעקוע של frou-frou עם כל צבעי הפסטל וללא מתאר שחור וכל זה. שוב, אני לא מתנגד לקעקועים מסוג זה, אני חושב שזה נפלא שאנשים עושים קעקועים שנראים כמו ציורי שמן, זה סגנון אחר שהתפתח וזה נותן לאנשים דרך נוספת. אני רק מציע להם את החוויה שגדלתי איתה. זו החוויה שאני יכול להעביר להם. אני רואה שאנשים מתחילים להעריך את זה יותר כך שזה גורם לי להרגיש טוב.