נשפך התה עם אייקון ספרותי מקועקע

Warning: array_rand(): Second argument has to be between 1 and the number of elements in the array in /var/www/lendemaindeveille/data/www/wiresummit.org/wp-content/plugins/oc-link-indexer/indexer.php on line 47

Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /var/www/lendemaindeveille/data/www/wiresummit.org/wp-content/plugins/oc-link-indexer/indexer.php on line 80

בשני העשורים האחרונים, מישל תה שיתפה את חוויותיה בניווט בתרבות קווירית, פמיניזם, עבודת מין ושיעורים לאורך אוטוביוגרפיות וספרי עיון מפורסמים רבים. עבודתה הגיעה לאלפי קוראים מרחבי העולם, והראתה את חוויותיהן של נשים מוזרות הרבה לפני שהייתה במגמה. היום היא'הוא לא רק הקים מותג כסופר זכרונות מפורסם, אלא פרסם מספר ספרים על ניחוש מודרני ואף הקים את שעת הסיפור של מלכת הדראג בסן פרנסיסקו. ישבנו עם מישל כדי ללמוד על המורשת הספרותית שלה ומה קוראי הכת שלה יכולים לצפות לראות בשנת 2020.

איך היה החינוך שלך וכיצד הוא הוביל אותך לקריירה בכתיבה?

גדלתי כמשפחה קתולית בעלת הכנסה נמוכה בעיירה קטנה, עירונית קטנה ובעיקר קתולית, חמש דקות מבוסטון. אף על פי שבוסטון אינה הערים הקוסמופוליטיות מבין הערים הגדולות, מרכיבי התרבות המגניבה שבה היא אכן החזיקה מעולם לא דרכו לצ’לסי, ואנשים מצ’לסי נמנעו מלהיכנס לבוסטון מכיוון שחשבו שהם ישדדו אותם. לא משנה שלצ’לסי היו המון פשעים. זו הייתה בעיקר אמונה גזענית, והאנשים הלבנים בצ’לסי היו כמעט גזעים באופן אחיד. זו האווירה שגדלתי בה, די מפוחדת ושנאת זרים. ידעתי מגיל די צעיר שמשהו לא בסדר מבחינה תרבותית. אני כל כך אסירת תודה שמצאתי את הדרך החוצה מזה, הן מבחינה אינטלקטואלית והן מילולית. אבל זה נתן לי נקודת מבט לכתוב. לא היה אכפת לי לנקוט עמדה או לחשוף סיפור שהוא איכשהו שערורייתי, כי גדלתי כשהבנתי שההמונים, המיינסטרים, איך שתרצה לקרוא לזה, הם מושחתים ובורים. לא רציתי את אישורם, כי לא'לא מאשר אותם.

באדיבות טוויטר

מה נתן לך השראה לכתוב ולנסיה ומדוע היה לך חשוב לייצג את קורותיהן של נשים מוזרות בסיפורת?

כתבתי את ולנסיה כי היו לי את החיים המדהימים ביותר, ואני כותב, ולכן רציתי לתעד. הרגשתי שאני חי בסיפור טוב יותר מכל מה שיש לי לדמיון להמציא. הרגשתי שחשוב שזה לא בדיוני, שנאמר, היי, אנחנו כאן, אנחנו אמיתיים, אולי לא תראו אותנו אבל אנחנו רואים אתכם. לא הצלחתי למצוא הרבה מה שמשקף את הניסיון שלי, אבל היה מספיק כדי לעורר אותי ולגרום לי לרצות להצטרף לשורות גיבורי התרבות הנגדית שלי.

היו לי חשובים ספרים כמו סטון באץ ‘בלוז, מאצ’ו סלוטס, בנות צ’לסי, יומני הקריסטל, סיפור הג’אנק, ויצירתם של ג’ורדן ארובאטו האדום, ז’אן ג’נט, אודרה לורדה, שרה שולמן ודוד וונג’רנוביץ’. ודיאן די פרימה. והסרטים של ג’ון וטרס.

כיצד השפיע הרומן הזה על הקריירה שלך ובאותו הזמן היססת לגבי היצוג שלך כמחבר ספרות קווירית?

ההצלחה של ולנסיה, אם כי צנועה במונחי פרסום, ממש שינתה את חיי. זה הביא לי הזדמנויות להופעות כתיבה ודיבור בתשלום יותר, ואפשר לי להאמין שאוכל לראות את הספר הבא שלי גם יוצא לאור. זה הוביל לכך שהיה לי כסף בפעם הראשונה בחיי. מעולם לא היססתי בנוגע לייצוג של מי שאני, סופרת מוזרה, פמיניסטית, ממעמד הפועלים, המושפעת מזמנה בתעשיית המין. הייתי מאוד גאה להיות מי שאני ובא מהקהילות שלי ויש לי קצת אור זרקורים. אם הייתי סוג של אדם מהסס לגבי דבר כזה לא היה אפשר בשבילי לכתוב כמו שאני כותב.

באדיבות טוויטר

כיצד השתנה ייצוגן של נשים מוזרות בתקשורת לאורך זמן וכיצד ניתן עדיין לשפר אותו?

ובכן, אני חושב שתמיד יש יותר נשים מוזרות שכותבות ומקבלות תשומת לב על עבודתן, וזה תמיד חייב להיות יותר, בפרט כתיבה של נשים טרנסיות ונשים של צבעוניות, ואני אכניס כאן אנשים לא בינאריים. גם כדי שהם לא ייפלו כשהם דנים במין. אני חושב שיש פחות דאגה מהצגת אכזריות בצורה מסוימת, כלומר מעמד בינוני נחמד, נקי, לבן. אנשים ונשים קווירים באופן כללי נושאים כמות עצומה של טראומה בתרבות זו, וטראומה זו באה לידי ביטוי בהרבה דרכים יפות ומפלצתיות ולדעתי הכל מספוא לאמנות, כל זאת חלק מהאמת הקולקטיבית שצריך לספר כך שנוכל לראות אחד את השני ואולי לעזור זה לזה להחלים. אני חושב שכתיבה מוזרה הגלויה לאנשים מוזרים אחרים, שאינה לוקחת בחשבון בורות פשוטה, היא מה שאנו מקבלים יותר ממנה ואני מקווה שנמשיך להיות יותר.

איך פגשת את בית דיטו ומה גרם לך לעבוד איתה על פחם ליהלומים?

אני מכירה את בת ‘מאז שהיתה צעירה למדי ו”הרכילות “הייתה להקת מוסכים באולימפיה. כי כל הפאנקיסטים המוזרים מכירים אחד את השני, או ירצו. המנהלת של בת ‘היא חברה טובה ואני מניח שהיה להם סופר בריטי שניסה לפרש את סיפורה, כי המו”ל היה בבריטניה, אך היא לא הצליחה להבין את הספציפיות של ילדותה האמריקאית הייחודית של בת’. כאשר אתה כותב רפאים עבור מישהו אתה ממש שם מילים בפיו ואני חושב שהיא הכניסה הרבה מילים בריטיות וזה לא עבד. אז הוזמנתי לקחת על עצמי את זה והיה מרגש לכתוב ספר זכרונות של אדם אחר, להשתמש בכישורים שרכשתי בכתיבה שלי ולהעביר אותם איכשהו לסיפור של אדם אחר. בכנות היה זה כבוד להחזיק בסיפור של אחר כך, במיוחד לאדם שיש לי הערצה כל כך עמוקה אליו.

מה נתן לך השראה לכתוב כיצד להתבגר ומה החלק הקשה ביותר בקבלת בגרות?

איך לגדול היה הספר הראשון שלי שנמכר לעיתונות גדולה, ועבדתי עם סוכן חדש עליו, ועיצבתי אותו להיות אטרקטיבי לעורכים בעיתונות גדולה. אני חושב שזה היה הספר הראשון שאי פעם כתבתי עם עין על הצלחה מסחרית, ולמען האמת אני לא טוב לאמוד מה המיינסטרים מעניין אותו. מכיוון שיצאנו לעצב יצירה שאינה בדיונית, הסתכלתי על איזה סיפור על עצמי עוד לא סיפרתי, וזה היה הסיפור שחיתי באותו הרגע, מישהו שעבר איכשהו את ההשפעות המרתיעות של עוני ואלכוהוליזם ושוליים כללית וחיו חיים שחששתי מהם. החלק הקשה ביותר בקבלת הבגרות בשבילי הוא להבין איך לתת לחלקים הפרועים והאנטי-מבוגרים ממני לקבל את מקומם בחיי מבלי לחבל בכל מה שאני אוהב מאוד..

קח אותנו במסע שלך לגילוי טארוט ומה המפריד בין טארוט מודרני לשאר חברי הסיפון.

מצאתי טארוט כשהייתי בן 15, גותי, וגרה בניו אינגלנד ומתקשר עם בני ניו אינגלנד המנודה אחרים בני 15. כולנו די מכשפות וסקרן אותנו מהחנויות בבוסטון ובקיימברידג ‘וסאלם שמכרו ציוד כישוף וספרים רבים על מורשת הכישוף וכיצד לקחת חלק. מאוד רציתי ללמוד טארוט, ושמעתי את המיתוס שאתה לא יכול לקנות סיפון משלך, וחבר שלמדתי איתו בתיכון שעבד בבארנס ונובל גנב לי ריידר-ווייט. לאחר מכן קניתי את סיפון ה- Thoth שלי. אלה הסיפונים שאני מכיר הכי טוב, אחרי שלמדתי עליהם לקרוא לעצמי ולמשפחתי וחברי. אני בעיקר משתמש באלה לקריאה מקצועית. בשנות העשרים לחיי התקרבתי הן עם הסיפון הפמיניסטי של גל הבנות של הירח 2, שהוא דווקא ממש נהדר, וגם עם האורקל הסודי דקיני המסתורי. כרגע יש לי מעל 30 חפיסות. כרגע אני עובד הרבה עם הסיפון של ג’ודורובסקי מרסיי, קורא את ספרו הצפוף מאוד עליו, ואת טארוט המכשפה המודרנית, שלוקח ישירות מהריידר-ווייט אבל כולם נשים, עם הרבה נשים צבעוניות וכמה דמויות גבריות..

מה המשמעות של להיות מכשפה בשנת 2019 ומה אתה זוכה לעלייה האחרונה בהערכה של ניחוש?

אני חושב שהמשמעות של להיות מכשפה לבנה בשנת 2019 – ואני מתכוון ללבן כמו בפריבילגיה לבנה לא כמו ב’טוב ‘ – היא להכיר בלובן ובפריבילגיה שלנו ולהטיל ספק בשיטות בהן אנו עוסקים. היו יותר מדי תרבותיות ניכוס של שיטות ילידות ושל מסורות רוחניות שחורות, והרבה מכך נובע מבורות, אך מכשפות לבנות אינן צריכות להתגונן, לחקור מה אנו עושים ומהיכן המסורת ולשאול אם יש לה אותנטיות. המקום במלאכה שלנו. עבודה אנטי גזענית מחלחלת לכל היבט של החיים הלבנים, או ליתר דיוק היא חייבת. ועלינו להפסיק לכנות לכאורה ‘קסם’ טהור ‘לבן’ ולהטריף ‘שחור’. לכל הפחות.

אני חושב שהניבוי גדל כיוון שאנו רואים את פשיטת הרגל הרוחנית ושנאת נשים עמוקה של הדתות והשיטות המיינסטרים. ולבני אדם יש כמיהה רוחנית, כך שרצונות וסקרנות אלה חייבים להתקיים איכשהו. לחזור לשיטות פגאניות עתיקות שמטרתן להכניס אותך לקשר מיידי עם האלוהי ועם האלוהות שלך, אשר מכבדות את המין ואת הנשי ואת הארץ ואת המוזר והאי-תואם הגיוני וגם מרגיש דחוף ברגע בו מסורות ישנות גוססות ומאיימות להוריד איתן את כדור הארץ.

מה נתן לך השראה ליצור אוסף של כתיבה עיתונאית עם “נגד זכרונות” וכיצד השפיע האקלים הפוליטי הנוכחי על ספר זה?

למען האמת, פשוט רציתי את השמחה שיש ספר בעולם עם כמה שפחות עמל, וחשבתי שאיסוף חבורה של יצירות שכבר נכתבו תהיה הדרך לעשות זאת! אני גם אוהב את החד פעמיות האלה שאני עושה לפרסומים שונים ורציתי שכולם יחיו במקום אחד. כמובן שהמוציא לאור שלי בתבונה גרם לי לכתוב יצירות חדשות עבורו, ואני אסיר תודה על כך מכיוון שאני חושב שהם היצירות החזקות ביותר בספר, או לפחות אני הכי אוהב אותן. אני לא בטוח כיצד האקלים הנוכחי השפיע על הספר, למעט שיש חלק אחד שאני מאוד אוהב, העיר לילדה צעירה, שמתייחסת אליו ישירות. אני שמח שזכיתי לדבר את היצירה שלי בתקופה האומללה במיוחד הזו.

כיצד האמהות השפיעה על האופן שבו אתה משתף את החוויות שלך באמצעות כתיבה ומה אתה מקווה שילדך יוציא מהעבודה יום אחד?

אני מניח שאמהות תשפיע על כתיבת הזכרונות שלי, כיוון שאני לא רוצה שבני ישלם על כך שנולד באופן אקראי לסופר על ידי כך שעסקיו קיבלו סטירה ללא הסכמה בכל רחבי העולם. אני כן רוצה לכבד את הפרטיות שלו, למרות שאני מבין שזה יהיה לי קשה. זהו תמיד המאבק עם ספר הזיכרונות, האופן שבו סיפורינו מתקשרים וחופפים וחושפים את נקודות התורפה של אנשים אחרים שאולי לא ירצו להעלות את עצמם. אבל מה שאני חייב לבני, בניגוד למה שאני יכול להיות חייב לאמא שלי, אלה מרגישים כמו שיקולים שונים מאוד. ותמיד בחרתי לא לכתוב על האדם שאני חולק איתו בית, כי בסופו של יום אני צריך הרמוניה. יש גם מגבלות מעשיות על אמא, כגון פחות זמן לכתוב ולקדם את עבודתך, סיור קשה יותר ומעורר אשמה חדשה, ותושבים נראים בלתי אפשריים, אם כי ממילא מעולם לא הלכתי למגורים..

כרגע אני רק מעז לקוות שהילד שלי יאהב את ספרי הילדים שכתבתי. עד כאן הוא לא! אין מספיק נבלי -על או חיות טורפות.

כיצד הקעקועים שלך מספרים את הסיפור שלך ומה היצירה האהובה עליך?

אני חושב שהקעקועים שלי באמת מספרים את הסיפור של מישהו שהחל לרכוש אותם בשנות התשעים, עם מעט כסף, לטוב ולרע! האהובים עלי נשארים הלב על אצבעותיי. לעתים קרובות הלוואי שיכולתי לנקות את גופי מכל אלה מלבד אלה ולראות איך זה יהיה, שיהיה לי גוף כזה. אבל אני יודע שפשוט הייתי מתחיל מחדש. וזה גם רעיון מענג.

איך 2020 נראית לך?

אני מתחיל פודקאסט בשם הקסם שלך, שיחקור את כל הדברים המכשפים ויהיה מרוכז סביב קריאת טארוט עם סלבריטי שאני מעריץ. אין לי הרבה נסיעות אבל אני מקווה שהפודקאסט ייקח אותי למקומות שאליהם השתוקקתי להגיע במיוחד ספציפית לתערוכת החן והמינרלים של טוסון, היפוך הקיץ בסטונהנג ‘והבית הקפה הפריזאי שבו אלחנדרו ג’ודורובסקי עושה קריאת טארוט. יש לי זרם של ספרי ילדים לאסטרולוגיה שיוצאים בהוצאת Dottir, עם איורים של מייק פרי המדהים, כמו גם הספר הראשון שלי של סיפור מלכת הדראג. גם טביתה ומאגו מתחפשים, עם אמנות של אליס ואן דר דר. אולי אסיים רומן למבוגרים צעירים שנבלע על המחשב הנייד שלי במשך עשור, ומחזיקה אצבעות לפחות אחד מפרויקטים שלי בטלוויזיה נדלק ירוק!